רבקה ויטל

מה לדעתך משמעות החיבור בין אדריכלות לקיימות?

בעידן שלנו קיימות זה צריך להיות חלק אינטגרלי של אדריכלות. ולא איזשהו סגנון אדריכלי שזה אופנה והיום זה פה ומחר זה לא. זה דרך חשיבה דרך ייצוג ודרך חיים. וזה יכול להתלבש על כל סגנון אדריכלי.

מהם הכלים שבהם את משתמשת בעבודתך כמרצה וכאיש מקצוע?

אנ משתמשת בכלים דיגטליים כלים של סימולציה. בפרקטיקה אני מתכננת תאורה אדרכילית ושם אני משתמת בסימולציות, תוכנות דיגטליות לעשות סימולציות שמאפשרות לי לראות את רמת ההארה ואת התקציב האנרגטי שהם דורשים. רמת הסינוור שהתאורה גורמת. השילוב בין תאורה מלאכותית לטבעית ובכללי הכלים הדיגטלים היום, עוזרים לקבל החלטות מושכלות. גם על הכמות וגם על האיכות של התאורה בחלל.

בתחום האקדמי המחקר שלי מתמקדת בתיעוד דיגטלי של בניינים היסטוריים לשימוש חוזר, ושם אני משתמשת בהרבה תוכנות וכלים דגטליים שמאפשרים היום לעשות תיעוד מדויק שזה הצעד הראשון לשימור ושיחזור של מבנים.

את מי היית רוצה להזמין לשתף אתך פעולה במסגרת הקורסים שאת מעבירה?

בקורסים של תיעוד דיגטלי אני משתפת כבר פעולה עם אוניברסיטת פירנצה ובהמשך נתחיל עם הפוליטכניקו במילאנו. אבל הרבה מהדברים האלה תלויים בתקציבים, אני חושבת שזה חשוב לנהל שיתוף פעלה בינלאומי כדי ללמוד מהידע של מקומות באירופה שמתעסקים בנושא של תיעוד ושימור ולהרחיב את הידע שלנו.

אם היה דבר אחד שיכולת לשנות בהכשרת אדריכלי העתיד, מה הוא היה?

הסטודנטים מבינים את זה לדעתי, שהתוכנות והכלים הדיגטליים הם חלק אינטגרלי מהתחום. אי אפשר להפריד בין התוכנות, בין המחשב לבין העבודה. כמו שהיה פעם הריפידוגרף. מה שחשוב זה שהסטודנטים ישלטו בתוכנות ולא התוכנות בהם. זה הדבר המשמעותי שהשתנה ב-30 שנה האחרונות. חשוב שאנחנו נהיה בשליטה על הכלים כדי שאנחנו נשלוט בהם ולא הם בנו.

בעוד 5-10 שנים, כשהסטודנטים שלך יהיו בחזית העבודה, מה היית מצפה לראות מהם?

אני כבר רואה את הסטודנטים הבוגרים שלנו משתלבים בתחום של עיצוב ואדריכלות ואני תמיד מאד שמחה לראות את זה, ניסיון אי אפשר לתת להם בבית הספר אבל המטרה שלנו לתת את הכלים וזה אומר שלפחות נתו להם את הלכים להשתלב בשוק העבודה היום.