רוני דניאל

מה לדעתך משמעות החיבור בין אדריכלות לקיימות?
האדריכלות תמיד הייתה במיטבה כשהיא באה לפתור בעיות והיכולת שלנו לקיים את עצמנו לשנים הבאות הינה בהחלט בעיה מרכזית. אתגר הקיימות מאופיין גם בהיבטים טכניים וחומריים – בניינים צורכים אנרגיה יותר מכל סקטור אחר, חומרי בנייה, מים, צריכת עצים ועוד. מצד שני אתגר הקיימות מאופיין גם בהיבטים רכים יותר – יצירת אמון בין אנשים, שקיפות, לימוד, הכרה הדדית, יצירת שיתופי פעולה. האדריכלות, בתור מקצוע שמשלב בין ההנדסי לאנושי, בין הקשה לרך, הופך למקצוע שבו מי שעוסק בו יכול לגעת, ולהשפיע על כל הנקודות החשובות וכל המערכות המשמעותיות. החל מהאופן שבו אנחנו מגדלים מזון ונעים במרחב ועד לתפיסות העולם שלנו ואיך הן מתבטאות במרחב הבנוי.

מהם מקורות ההשראה שלך לאדריכלות טובה ואחראית?
ביומימיקרי – הלימוד מן הטבע, מדהים בעיני. הטבע פותר בעיות כבר מיליארדי שנים ועושה את זה טוב יותר מאתנו. אני מביט ולומד הרבה מתחום עיצוב השירות, כך שאנשים שעוסקים בעיצוב ממשקי משתמש כמו Ezio Manzini מהווים השראה משמעותית. פרופסור Karl Henrik Robert הוא גם אדם שסייע לעצב את השקפת עולמי, ספציפית בנושא הקיימות. ממנו מגיע התפיסה של Simplicity Without Rreduction- לפתור בעיות ע"י הפישוט שלהן אבל ללא הפחתה של המשמעות שלהן.

מהם הכלים שבהם אתה משתמש בעבודתך?
אני עובד עם ה FSSD – Framework for Strategic Sustainability, שהוא כלי מצויין לחשיבה אסטרטגית לקיימות. אני עובד עם כלים שמייצגים חשיבות שונות של LCA – ניתוח מחזור חיים וראייה רחבה. הרבה כלים של Design Thinking ו- Service Design, כלים לשינוי התנהגות משתמשים, כלכלה התנהגותית, גיימיפיקצייה ועוד. עולם התכנות, אפליקציות והחיבור שלהם לאדריכלות ירוקה הוא גם משהו שמעסיק אותי. אני אוהב כלים מולטי דיסיפלינאריים והכי טוב, כאלו שאפשר לפרק ולהתאים לצרכים שלך.

את מי היית רוצה להזמין לשתף אתך פעולה במסגרת הקורסים שאתה מעביר?
ארגונים חברתיים וחברות עסקיות, שיוכלו להציב בעיה אמיתית לסטודנטים. לבעיה אמיתית יש 2 מאפיינים:
א) היא מוגדרת. ולכן הסטודנטים יבינו טוב יותר מה נדרש מהם. האנרגיה שלהם תזרום למציאת פתרונות יצירתיים ולא לנסות להבין מה רוצים מהם, הארגון/חברה יקבלו תוצר הרבה יותר חד ומדוייק
ב) בעיה אמיתית היא כזו שמוכנים לשים משאבים על מנת לפתור אותה. אני לא דבר על כסף אלא על ידע מקצועי, שיחות, ליווי, מתן חומרים ועוד.

מה חשוב לך שהסטודנטים ידעו עם סיום הקורסים שאתה מעביר?
לשאול שאלות חכמות. בסופו של דבר כלים לא חסר. אני רוצה שהם יפתחו תחושת אחריות לעולם, הבנה שמה שהם עושים הוא בעל משמעות ומתוך זה לדעת לשאול את השאלות הנכונות בנוגע לפרוייקטים שלהם, החומרים שבהם הם משתמשים, מטרות הפרויקט, האלטרנטיבות הקיימות. לדעת לשאול שאלות טובות זו מיומנות הרבה יותר משמעותית מלאסוף ידע שיכול לנעול אותך בתוך פתרונות מסוימים.

אם היה דבר אחד שיכולת לשנות בהכשרת אדריכלי העתיד, מה הוא היה?
יוצר הרבה יותר הזדמנויות להתנסות מעשית. מרחיב את ההגדרה של האנשים בנוגע למה שהם יכולים לעשות עם המקצוע שהם לומדים, בתוך ומחוץ לעולם האדריכלות. ההכשרה צריכה להיות מורכבת מחלק קשיח
(ההיסטוריה של האדריכלות, כלים בסיסיים וכו') וחלק נזיל יותר (טכנולוגיות מתקדמות, תפיסות עדכניות). היחס ביניהם צריך להיות 50/50.

בעוד 5-10 שנים, כשהסטודנטים שלך יהיו בחזית העבודה, מה היית מצפה לראות מהם?
אופטימיות ורצון להתחדש וללמוד. שמחה בעשייה וראש פתוח. פרויקטים מעניינים בארץ ובעולם שתפיסות עולם מקיימות הם חלק בלתי נפרד מהעשייה. שיעשו מה שהם מאמינים בו.

מה חשוב לך שידעו עליך ועל המסר שאתה מנסה לקדם בעבודתך?
קיימות לא חייבת להיות משהו מדכא שמכביד על הכתפיים. If it's not fun, it's not sustainable. לאדריכלים ואנשי מקצוע בתחום הקיימות צריכה להיות הנאה וחדוות פתרון בעיות. יש לנו אחריות לייצר לציבור פתרונות שהופכים את ההתנהגות שלהם למקיימת יותר, בין אם הם יודעים מה זה קיימות ובין אם לא. הדמיון שלנו הוא הדלק של העתיד.

מה המוזיקה שלה אתה אוהב להקשיב כשאתה עובד?
אני אוהב מוזיקה יפנית שקטה, מוזיקה קלאסית, Muse, Queen, נינה סימון וכו'.