דויד ספקטר

מה לדעתך משמעות החיבור בין אדריכלות/ עיצוב לקיימות?
בעיני אין עיצוב בלי קיימות ואין קיימות בלי עיצוב, אני לא חושב שאפשר להפריד בין השניים. אין מהלך ייצור או פיתוח שאין בו השפעה סביבתית ולכן הקיימות משולבת בו בכל שלב, משלב הקונספט, דרך שלב ביצוע עד גמר חיים.
מהם מקורות ההשראה שלך לעיצוב טוב ואחראי?
מקורות ההשראה שלי מפוצלים לשניים, אחד זה שאני מאד מאמין בעבודה אינטרדיספלינרית. אני עובד עם אנשים מכל מיני תחומים, מדענים ומהנדסים מכל תחומי המדע וההנדסה ואני חושב שיש לנו המון מה ללמוד גם בדרכי החשיבה וגם מבחינת כלי עבודה פרקטיים. האיזון החוזר שקיים גם באקדמיה וגם בפרקטיקה חייב להתקיים אחד לצד השני. דברים שאפשר לעשת באקדמיה אי אפשר לעשות בעולם העסקי אבל הוא מוביל את העולם העסקי, הוא מסתכל קדימה. מצד שני העולם העיסקי מצליח לעשות את מה שאי אפשר באקדמיה ולכן אני משלב בין שני העולמות האלה. ולכן אני חושב שחשוב לקיים אותם מקביל.
בעייני 'קיימות' היה פעם מושג שולי, שלא לומר איזוטרי, היה הרבה פקפוק באמירות סביבתיות או מקיימות, גם בצורה פרטית וגם בצורה כללית. והמהלך הזה שאני מדבר עליו קרה בחמש שש שנים האחרונות. בעולם העסקי, ממשלתי ופרטי לא ידעו על מה אנחנו מדברים במקרה הטוב וחשבו שאנחנו מדברים שטויות במקרה הרע. היום יש קשר מאד חזק בעולם העסקי, בין שגשוג כלכלי לשגשוג סביבתי. אין היום חברה רצינית שאין לה תכנית סביבתית, או של קיימות, בין אם הן עושים את זה לשם המראה או באמת. וגם אם זה רק לצורך הנראות זה גם אומר שאנחנו במצב חדש. השינוי שאנחנו עוברים כרגע הוא אפילו קצת מהיר מידי, לכולנו יש נטייה לנסות להגיע לפתרונות פשוטים ולצערנו אלה לא אתגרים פשוטים, בנשים האחרונות היו כל מיני ניסינות לקפוץ על אסטרטגיות שנראות פשוטות, כמו שהיה בעבר עם הפלסטיק, לפני מספר עשורים. אז אנחנו נמצאים מצד אחד במקום טוב, מודעים ורוצים ומצד שני לא כל כך מצליחים. אנחנו מנסים להאט אתת ההתחממות הגלובלית כבר לא מנסים לעצור. מבינים שאי אפשר להעביר את הגלגל אחורה אלא רק מנסים להאט אותו קצת.
מה זה בכלל עיצוב מקיים לתפיסתך?
תחום שהולך להעלם מאד מהר, זה כבר לא קטגוריה נפרדת, הוא כבר לא ייחודי אלא כל התעשייה תלך לכיוון הזה, אי אפשר יהיה להתעלם מזה. מודעות אישית של מפעלים, של צרכנים. גם בקרב הסטודנטים אני רואה את זה, צריך להסביר פחות מההקדמה ולהעמיק את העיסוק באיך עושים את זה.
אילו אנשים נתנו לך השראה?
עיקר ההשראה שלי היא עבודה בקבוצות, אני מוצא שההשראה היא גם מקריאה של מאמרים שעוסקים בתחום של מדע מדויק ומדעי החיים, ופסיכולוגיה ופילוסופיה כל התחומים האלה נוגעים אחד בשני. הכל נוגע בתחום של קיימות. אחת השיחות הכי מעניינות שהייתה לי בנושא עם מישהו מתחום הפילוסופיה. מקורות ההשראה שלי הם בעיקר למצוא איך עולם הקיימות מתקיים בכל העולמות האלה. זה נותן לי הכי הרבה השראה.
איך זה מתרגם לעבודה שלך כמעצב?
אני מאמין גדול בדרכי חשיבה, אין דרך אחת לפתור כל בעיה, כל סט בעיות מציב אתגר איך לפתור את הבעיות האלה, ודרכי החשיבה האלה והאסטרטגיות שמשתמשים בהם אם זה בפרקטיקות אחרות זה הדלק שמניע אותי קדימה. ככל שאני מתבגר בעולם של עיצוב ושל עיצוב באחריות סביבתי בפרט, אני מוצא שהצוותים האלה מתרחבים. ושאנחנו עוברים דורות בזמן מאד קצר וההבנה בעיצוב מקיים יש לזה הרבה אסטרטגיות. הרבה מהדרכים לפתור בעיות זה להימנע מעיצוב מוצר, באמצעות עיצוב של שירות. לערב את קהל היעד, כבר מהשלב הראשוני. האבולוציות האלה שקורות מתרחשות בעיקר בגלל שהבעיות הן בעיות מורכבות. Wicked problem בגלל שהאתגרים שעומדים לפנינו בתחום של פיתוח מוצרים הם מורכבים אז אנחנו יושבים בצוותים רחבים עם פסיכולוגים, אנשי רוח.
את מי היית רוצה להזמין לשתף אתך פעולה במסגרת הקורסים שאת/ה מעביר/ה?
אני מחפש אנשים שמסכימים איתי וחולקים עליי, כאלה שאני יכול לפתח איתם דיון סביב אותה בעיה או אותו אתגר. מחפש אנשים שהם סקרנים ומאתגרים את תבנית החשיבה הקיימת.
מה חשוב לך שהסטודנטים יפנימו עם סיום הקורסים שאתה מעביר?
חשוב לי שהסטודנטים יכירו את העולם שבתוכו הם חיים, שהם לא יחיו רק בעבודה בסטודיו מול השולחן שלהם אלא שהם יצאו למפעלים, וידברו עם אנשים על ריצפת הייצור, יכירו את הלקוחות הישרים והעקיפים. ייקחו את הרגליים, המצלמה והסקרנות ויפגשו אנשים מהעולם. שכל מה שהיד שלהם נוגעת בו הם ידעו לטעום, ולשבור ולבחון כדי להבין ממה זה עשוי. ובעיקר שהם יצאו עם הידיעה והביטחון שהם יכולים. שאמנם הבעיות הם מאד מורכבות אבל יש לנו דרכים להתחיל לפתור אותם. והדרך הראשונה לפתור את זה תלויה בלדבר עם כמה שיותר אנשים מגוונים: הכימאי, הטכנאי, העובד ברצפת הייצור, וכל מי שקשור בתהליך הזה ולא עם המנכ"ל של החברה או הלקוח כמו שאנחנו רגילים לחשוב.
אם היה דבר אחד שיכולת לשנות בהכשרת מעצבי העתיד, מה הוא היה?
הייתי רוצה להנמיך את המתג, את הסקאלה, לדכא את הרצון של הסטודנט לרצות את המרצה שלו, שלסטודנטים יהיה יותר אמון ותעוזה לשבור מוסכמות ולקחת סיכונים ולהנות מזה.
בעוד 5-10 שנים, כשהסטודנטים שלך יהיו בחזית העבודה, מה היית מצפה לראות מהם?
זה כבר קורה, אני כבר מספיק שנים כדי לפגוש אותם אחרי שהם בתעשייה. הם אנשי מקצוע פיקחים, הם יודעים לשאול שאלות, לשאול בכמה כיוונים ולהיות סקרנים, הם יודעים להטיל ספק במוסכמות ולהסתכל קדימה לא מתוך ציניות. יודעים לעבוד עם אנשים מכל מיני סוגים. המקומות שאליהם הם מגיעים מקצועיים הם לא רק עיצוב עשייתי, הם מגיעים לעסוק גם בחדשנות חברתית, חברות סטארט אפ שהיכולות שלהם כמעצבים באות לידי ביטוי אבל לא רק בצורה הזו של לעבוד בתוך סטודיו.
מה הם החידושים או התחומים שמעסיקים אותך עכשיו?
עיצוב לחדשנות חברתית, להשתמש בכלים של עיצוב כדי לעשות מהלכים חברתיים, או להגיע לאתגרים שמעסיקים את החברה שהפתרון שלהם הוא לא מוצר אל פתרון כולל, שכולל גם מוצר אבל לא רק. גם תקשורת מול הקהילה, וגם שיתוף של הקהילה בתהליך עצמו. שאלות של Authorship עשיתי עכשיו תהליך מול עירייה שבה סביב כל שולחן ישבו 8 אנשים מארגונים שונים. אני עובד מול אנשים מכל מיני רקעים שונים. זה הופך את העבודה למצד אחד יותר מורכבת אבל שהפתרונות שלה יכולים להיות יותר שלמים.
מה המוזיקה שלה אתה אוהב להקשיב כשאתה עובד?
אני אוהב להקשיב למוסיקה קלאסית ולמוסיקת אמביאנס אלקטרונית ואני אוהב לשמוע מוסיקה אתנית לפעמים והמון ג'אז. ולפעמים האוס ואסיד טראנס.